יום שבת, 22 בפברואר 2014

מציאותי או לא מציאותי וביקורת טלוויזיה במאמר מוסגר

השבוע בפאשן-נט (כן כן יש תכנית כזו בערוץ האפנה הישראלי (כן כן יש ערוץ כזה בHOT) והיא דרך אגב תכנית מגזין מעולה, מניחה שאנשי טלוויזיה היו אומרים שיש עליה עוד עבודה, אבל בתור צופה שאוהבת אופנה, וצורכת אופנה ברשת, זו תכנית כיפית וקלילה שסוקרת את מה שקורה אונליין, אחלה דרך להעביר את הזמן על ההליכון בחדר כושר) שי לי שינדלר המדהימה קיימה דיון עם מפיקת אופנה בנושא קמפיינים של מותגי ילדים, דוגמנים ילדים וכו׳. הן דיברו על זה שזה לא הגיוני ליצור קמפיין אופנה בו מופיעים ילדים חנותים בעניבה או יושבים על ספה בשמלה מגוהצת. ילדים אוהבים להשתולל, להתלכלך וקמפיינים שנראים כך הם פשוט לא מציאותיים. אני חייבת לציין שאני מסכימה עם מה שנאמר והובאו גם דוגמאות מעולות לקמפיינים שמשקפים את המציאות בצורה יותר מהימנה (כמו הקמפיין הזה של H&M, אמנם הוא כבר בן קרוב ל-4 שנים, והקונספט כבר שחוק, אבל מעביר את הפואנטה), אבל זה נאמר בצורה ובטון שמייחדים את התופעה לעולם הילדים, מבדלים אותה ממה שקורה בקמפיינים בעולם האפנה באופן כללי, כאילו רק הקמפיינים של אפנת הילדים לא מציגים את המציאות. בואו נודה על האמת, אף קמפיין אופנה לא מציג את המציאות, לא בבחירת הדוגמניות השדופות, לא בבחירת הפוזות ולא בבחירת הסטים.
את התמונות שלי כנראה אף אחד לא ייקח לקמפיין, אבל זה העלה בי שאלה - אם מציאות מוכרת יותר טוב כאשר מדובר בעולם הילדים, אז למה לא עבורנו? בסופו של דבר מדובר באותו כיס ובאותם הלקוחות שמבצעים את הקנייה, לנו "הגדולים" לא מגיעה קצת מציאות? אנחנו באמת חייבים דימויים לשאוף אליהם בשביל לקנות? כאלה שכנראה לעולם לא נוכל להגיע אליהם?

ועדיין באוקטובר



08.10.2013

08.10.2013

08.10.2013


08.10.2013

09.10.2013

09.10.2013

09.10.2013

09.10.2013

09.10.2013

10.10.2013

10.10.2013

10.10.2013

10.10.2013

יום רביעי, 12 בפברואר 2014

השראה

אמרו לי להיזהר מהמילה השראה. זה מתנשא, יומרני, גוף מסוים או אדם לא יכולים להעיד על עצמם שהם מהווים השראה.
האם?
ומה אם זו הגדרת שאיפות?
ומה אם השאיפה היא לתת השראה? לכוון גבוה גבוה ולנסות להוות דוגמא, לתת רעיון, לעורר אצל האחר מחשבה?

מה המילה הזו מעוררת אצלכן/ם?


ימים בשחור, לבן ואפור 
מעניין מה הייתה ההשראה שלי בימים הראשונים של אוקטובר.
03.10.2013

03.10.2013

03.10.2013

03.10.2013

05.10.2013

05.10.2013

06.10.2013

06.10.2013

06.10.2013

06.10.2013

יום רביעי, 5 בפברואר 2014

מושלם או שלם?

פגשתי בשבוע שעבר בפרויקט ישראלי מהמם שנקרא 12 דקות. קצת כמו TED העולמי, הפרויקט מציע ערבי הרצאות, כולן בנות 12 דקות, בנושאים שונים ומגוונים. כל ההרצאות מועלות גם לYOU TUBE. ההרצאה הראשונה ששמעתי מהפרויקט הזה היא ההרצאה של עלמה איגרא, הרצאה שעוררה בי המון השראה ונתנה לי אומץ לחזור לעולם הבלוגים.
אני מתחככת ברעיון לחזור לכתוב בבלוג כבר תקופה ארוכה.
לא מזמן החלטתי שאני מקטלגת את הארון שלי, ומצלמת את עצמי כל יום כשאני חוזרת הביתה מהעבודה, בעיקר כדי שאני אזכור את השילובים שעשיתי. מכאן לכאן נהיה אוסף די גדול של תמונות, בכל אחת לוק שונה. אז למה לא פשוט להעלות אותן לבלוג?
מי שנמצא בעולם הבלוגים של האופנה בוודאי יודע איך נראות בלוגריות אופנה, איך נראים הבלוגים עצמם ואיך נראות התמונות - מינימום הפקת אופנה אם לא הפקת שער בכל אחת מהתמונות, רובן על רקע אירופה הקלאסית או ערים מפורסמות אחרות בעולם והבלוגריות מצולמות בתיקתוק מושלם.







well, התמונות שלי לא ממש כאלה... כמו שכתבתי, את התמונות שלי אני מצלמת כשאני חוזרת מהעבודה, כמו שאני נראית באותו רגע, בלי יותר מדי בימוי, מחשבה, דוגמנות או קומפוזיציה. הרקע תמיד אותו רקע - המראה בכניסה לחדר השינה, את הפנים שלי אני לא מראה.
והרי זו הסיבה שבגללה הפסקתי לכתוב את הבלוג לפני כשלוש שנים - אין לי את המשאבים, הזמן, הכוחות או הכישרון להגיע לתמונות אחרות.

ואז שמעתי את ההרצאה של עלמה. ב-12 הדקות שלה, שעוסקות בבלוגים של אוכל, היא מספרת שהיא מחפשת דרך להראות בבלוג שלה את החיים ולא את האידיליה, את הסירים השרופים, המטבח המלוכלך והמנות שאולי התפקששו ולא את תמונות האוכל המושלמות - תמונות פורנוגרפיה של אוכל (כפי שהן נקראות בעולם בלוגי האוכל).
 וזה למעשה כל מה שיש לי לתת כאן. את עצמי, אחרי יום עבודה, כשבהרבה מהמקרים עלמה שלי נכנסת לתמונה.
אז מעבר לפוסט הזה מאמינה שלא אכביר במילים ופשוט אעלה את התמונות. מקווה לתת רעיונות למי שנכנס לקרוא - להשתגע קצת עם הארון ולהכניס עניין וצבע בבחירה הבגד היומי.

תחילת הדרך...

01.10.13

01.10.13

01.10.13

01.10.13

02.10.13

02.10.13

02.10.13